המר טקסט עברי לקוד מורס עם כל 22 אותיות האלף-בית העברי. הפעלת קול, הורדת WAV, וטבלת תווים מלאה.
| אות | שם | קוד מורס | נגן |
|---|---|---|---|
| א | אלף | ·− | |
| ב | בית | −··· | |
| ג | גימל | −−· | |
| ד | דלת | −·· | |
| ה | ה | −−− | |
| ו | וו | · | |
| ז | זין | −−·· | |
| ח | חית | ···· | |
| ט | טית | ··− | |
| י | יוד | ·· | |
| כ | כף | −·− | |
| ל | למד | ·−·· | |
| מ | מים | −− | |
| נ | נון | −· | |
| ס | סמך | −·−· | |
| ע | עין | ·−−· | |
| פ | פה | ·−−· | |
| צ | צדיק | −−·− | |
| ק | קוף | −−·− | |
| ר | ריש | ·−· | |
| ש | שין | ··· | |
| ת | תו | − |
לעברית יש 22 אותיות הנכתבות מימין לשמאל. לכל אות מוקצה רצף קוד מורס ייחודי. מכיוון שלאותיות עבריות אין הבחנה בין אותיות גדולות לקטנות, המיפוי הוא אחד-לאחד — פשוט בהרבה ממורס לטיני, שנדרש להתמודד עם אותיות גדולות, קטנות וגרסאות מנוקדות.
המורס העברי צמח באופן טבעי עם התפשטות הטלגרף בארץ ישראל העות'מאנית. קו הטלגרף יפו–ירושלים, שנפתח ב-1865 כחלק מהרשת העות'מאנית, היה אמצעי התקשורת החשמלי הראשון באזור ונשא במקור תעבורה בטורקית עות'מאנית ובצרפתית במורס לטיני. עם תחיית העברית בידי אליעזר בן-יהודה והתנועה הציונית, התאימו המתיישבים את האלפבית הבינלאומי (קונטיננטלי) ל-22 עיצורי האלף-בית — אלף→A, בית→B, גימל→G וכן הלאה — כך שכל מפעיל מורס יכול היה לשדר עברית ללא שינון נוסף, בעזרת טבלת תעתיק בלבד.
בתקופת המנדט הבריטי הפך קוד מורס לעורק החיים של המחתרת. ההגנה הפעילה רשת אלחוט סודית — "הגדעונים" — שחיברה יישובים, קיבוצים ופיקודים באמצעות משדרי CW דלי-הספק שהוסתרו בעליות גג, מיכלי מים ומזוודות עם תחתית כפולה. מורס נבחר במכוון: מפעיל מאומן שיגר מסר מוצפן שלם תוך 20–30 שניות, מה שהפך כיווני-איתור של משטרת המנדט לכמעט בלתי אפשריים. הפלמ"ח אימן "קשרים" ייעודיים, ובמלחמת העצמאות חיברו קשרי מורס את ירושלים הנצורה לחוף. ספינות "העפלה" של עליה ב' השתמשו בקשר חוף-לאוניה במורס כדי לתאם נחיתות בחופים אפלים בין חיפה לתל-אביב — סיפור שעדיין מונצח במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.
עם הקמת צה"ל במאי 1948, מפעילי האלחוט של ההגנה היוו את הגרעין של חיל הקשר. מורס נשאר כישור צבאי סטנדרטי לאורך מבצע קדש (1956), מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום הכיפורים (1973), בזכות אמינותו תחת שיבושים ותנאי תפוצה ירודים. צה"ל פרש רשמית את מורס המבצעי בתחילת שנות ה-2000 לטובת מודי דאטה דיגיטליים, אך מומחיות CW נשמרת כמיומנות מורשת ולחיילי קשר ותיקים יש רשת מפגשים פעילה.
אגודת חובבי הרדיו בישראל הוקמה ב-1948 ומאחדת מפעילים מורשים תחת הקידומות הבינלאומיות 4X ו-4Z. רשתות CW בעברית נפגשות מדי שבוע ב-80 ו-40 מטר, ותחרויות "פרס ארץ הקודש" (Holyland) השנתית מושכת אלפי קשרים מכל העולם. תחנות ישראליות מדורגות באופן עקבי בצמרת תחרויות ה-CW הבינלאומיות הגדולות.
לחמש אותיות עבריות יש צורה סופית מיוחדת בסוף מילה. בקוד מורס הצורות הסופיות חולקות בדיוק את אותו רצף נקודות-וקווים כמו צורות הבסיס שלהן: מ' ומ' סופית הן שתיהן −−, נ' ונ' סופית הן −·. ההיגיון פשוט — מורס מקודד את העיצור הבסיסי, ורווח בין-מילים כבר מאותת לקלט שהאות סוגרת מילה.
המורס העברי מקודד אך ורק את 22 העיצורים. הניקוד מושמט לחלוטין — בדיוק כמו בכתיבה עברית מודרנית בעיתונים, אתרים ושלטים. הקוראים והמפעילים משחזרים את התנועות מההקשר ובעזרת אותיות אהו"י המשמשות כאמות קריאה.
למרות שעברית נכתבת מימין-לשמאל, מורס הוא מטבעו קוד זמני. לפי המוסכמה הבינלאומית, האות הראשונה של המילה (האות הימנית ביותר על הנייר) משודרת ראשונה, וההצגה הכתובה של המורס נקראת משמאל-לימין. מתחילים לעיתים מתבלבלים בעת רישום במחברת עברית — רוב המפעילים הישראלים רושמים את יומני ה-CW בתעתיק לטיני משמאל-לימין כדי להימנע מהמעבר הקוגניטיבי.
יידיש משתמשת באותן 22 אותיות עבריות בתוספת דיגרפים (וו, ױ, יי) וחולקת את אותה טבלת מורס — אך תדירויות האותיות שונות מאוד (שימוש גבוה בהרבה ב-וו ו-יו"ד כתנועות). לאדינו (ספרדית-יהודית) נכתבה היסטורית גם באותיות עבריות, אך רוב הטלגרפיה במאה ה-20 השתמשה במורס לטיני. שלוש השפות היהודיות הללו מהוות משפחה קטנה הנשענת על טבלת המורס העברית כשהן משודרות בכתב עברי.
שיטת קוך — לימוד שתי אותיות בכל פעם במהירות מלאה — מתאימה היטב לעברית. התחילו מהזוג הנפוץ ביותר יו"ד (··) ו-וו (·), ואז הוסיפו מ', נ', א' ו-ה'. היזהרו מהזוגות המבולבלים ב'/כ' (−··· מול −·−), ד'/ר' (−·· מול ·−·), והזוגות החולקים קוד פ'/ע' ו-צ'/ק' — ההקשר ורווחי המילים פותרים את העמימות. עזר זיכרון: שי"ן (ש) בעלת שלוש "שיניים" — שלוש נקודות ···; תי"ו (ת) האות האחרונה — הקו הפשוט −.
אותיות עבריות משמשות גם כמספרים (אלף=1, בית=2, … יוד=10, קוף=100, תו=400) — שיטת הגימטריה. בפרקטיקת הטלגרף נוצרה דילמה: ערכים מספריים יכלו להישלח כספרות מורס סטנדרטיות (·−−−− ל-1) או כאותיות עבריות עצמן. מברקים מסחריים השתמשו תמיד בקודי ספרות, אך התכתבויות רבניות וחלק מהתעבורה הצבאית שמרו על השיטה האלפביתית-מספרית.
... .-.. --- --- --- -.. .-.- .... -... .-.. ... .-. .- .-..-... .-- -.- .-. / - .-- -...-.. .. .-.. .... / - .-- -..-.- -..-.. .-.--. --.. .-. ....... -... - / ... .-.. --- --.... --. / ... -- ....